ע’ חגיגה ג. דרש מהפסוק ,הקהל את העם האנשים והנשים והטף” אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע.
טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן.
ע’ תוס’ סוטה כא. מפרש – לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים המצוה, ולא משום שידעו שזכות תולה.
ע’ משנה סוטה כ. בענין זכות תולה בסוטה. וז’ל ” מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם
תשתה תדע שהזכות תולה לה. ר’ אליעזר אומר כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות.
ע’ סוטה כא: בתוס’ ד’ה בן עזאי. הביא מעשה בהאי מטרוניה )אשה חשובה( שנתנה מעשרותיה שהיה שלש מאות
כור בכל שנה להורקנוס בן רבי אליעזר. והנה היום והיא שאלה את רבי אליעזר חטא אחת במעשה העגל והן מתין
בה ג’ מיתות? דחה לה ואמר “אין אשה חכמה אלא בפלך”!! ובגלל מעשה זו פסקה מליתן מעשרותיה להורקנוס.
אמר לו הורקנוס בנו בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה אבדת ממני ג’ מאות כור מעשר בכל שנה ולכאורה
היה כדי להשיב לה! ענה לו רבי אליעזר “מוטב שישרפו דברי תורה ולא ימסרו דברי תורה לנשים”!! וע’ כעין מעשה
זו ביומא סו: ע’ש.
ע’ מהר’צ חיות יומא סו: ד’ה אין חכמה לאשה אלא בפלך – ע’ מסופק אי באמת היה לר’ אליעזר תשובה או אין לו


תשובה ולכן ענה לה ככה.
ע’ מדרש רבה פרשת פנחס )כא,יא( על הפסוק ותקרבנה בנות צלפחד. – גדולה להן גדולה לאביהן גדולה למכיר
וגדולה ליוסף שכן יצאו מהם נשים חכמניות וצדקניות…. צדקניות הן שלא נשאו אלא להגון להם” וע’ שדה צופים
על סוטה בשם בינה לעיתים 1 דע’י מדרש זה יש לפרש המחלוקת בין ר’א לבן עזאי. דאם אב מלמד בתו תורה
ומושך לה מזה שנכנס בה ערמימות ונטפלה בתפלות, אליו )האב( תתייחס האשמה שלמדה תורה, שלא נזהר
בדברי ר’א כי על הרוב הוא כמעט דבר טבעי בנשים להמשיך זה מזה, ורחוק רחוק הוא תמצא באשה חכמת
התורה ושתהיה ג’כ פרושה ואוחזת במדת הצניעות והצדקיות. ואם אמצא תמצא אשה שלמדה אביה תורה, ועם
כל זה, לא תזיק לה כלום לענין התפלות, אלא אדרבה נתוסף בה יושר ושרון המעשה לגדור עצמה מן התפלות, זה
ודאי שבח גדול לה וגם לאביה שידע ללמדה תורה באופן שלא יזיק לה עד שיאמר עליו שלמדה תפלות. וזו פשט
בבנות צלפחד שגרמו גדולה להן ולאביהן עד יוסף. כי התורה שלמדן אביהן היה רק לתועלת הטובה בין בחכמה
ובין בצדקניות. עכתו’ד.
ע’ רמב’ם הל’ תלמוד תורה א/יג ובפירוש משניות שפסק כרבי אליעזר ולא כבן עזאי!
ע’ סוטה כא: מ’ט דר’ אליעזר? דכתיב במשלי ח/יב “אני חכמה שכנתי ערמה” כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה
עמו ערמומית, ופשט שעשתה תורה רמאי ולא כמו שציווה, וכגון עם הארץ שלמד תורה ופסק מיד, והוא לא ידע
שצריך להבין עמקות הדבר וכל פרטותיה קודם שפסק הדין.
ולפ’ז צ’ב מה החילוק בין אנשים לנשים, ולמה יותר חמור בנשים?
ע’ מהרש’א שם: מחלק וז’ל “ולגבי איש הוא תועלת להבין ערמת הרשעים, ולהערים כנגדם, וסיים בזה ודעת
מזימות אמצא ויש לפרש ע’י דעת של תורה, מזימות של אחרים אמצא, אבל נשים דעתן קלות פן יערימו ויבאו לידי
עבירה וקלקול.” עכ’ל
ע’ ספר שדה צופים מלקט ומציין מכמה נשים מצויינות וחכמניות שהיו להם יד ושם בתלמוד.
ע’ ירושלמי חגיגה ב/א שבנותיו של אחר )אלישע בן אבויה( נצחו בדבריהן המחוכמות את רבי יהודא הנשיא עד
שבכה לדבריהן והודה להן.
ע’ שבלי הלקט ח’ב נ’ז כשחלה רש’י היתה בתו חותמת דברי הלכה ושו’ת בשמו, באמרו “תש כוחי אזלת ידי
מלמשוך בשבט סופר, ולכן בתי קראתי”.
ע’ תוס’ ברכות מה כי בנותיו של ר’ אברהם מאורלייניש היו נוהגות לברך ברכת המזון בזימון.
ע’ אור זרוע ח’ב נט שר’ שמואל מפליזא מביא דינין מחותנו רבי אברהם בשם חותנתו.
ע’ לקט יושר ח’ב לב, שהאשה רעדל כלתו של מהר’י איסרלין שקדה על התורה כאחד הגברים.
חלק א’ דרוש א’ לראש השנה 1
ע’ תשב’ץ ח’ג ס’ ע’ח בשם הרבנית אשת הרב ר’ יוסף ב’ר יוחנן.
ע’ שו’ת מהרש’ל ס’ כ’ט בענין אותה רבנית מרת מרים שתפסה ישיבה כמה ימים ושנים וישבה באוהל וילון לפניה
ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים.
ע’ בספר סבובי ר’ פסחיה מרגנשבורג, כי לראש הישיבה בבאגדאד ר’ שמואל הלוי אך בת אחת והיא בקיאה
במקרא ובתלמוד ומלמדת לבחורים והיא סגורה בבנין דרך חלון אחד והתלמידים מבחוץ ואינם רואים אותה.
ע’ קיצור ספר יוסיפון חיבר ע’י רבנית אידל בת ר’ משה מענדליש מקראקא.
ע’ מקור ברוך פרק מו שאחותה של הג’ר אדר’ת היתה נושאת ונותנת בדבר הלכה, ומחוה דעת בחקירה ובסברה.
וע’ שיש חידושי תורה משמה באחת החוברות יגדיל תורה.
ע’ לשון הרמב’ם הל’ תלמוד תורה פרק א’ הל’ י’ג וז’ל “אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר האיש מפני
שלא נצטוות, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו. ואע’פ שיש לה
שכר צוו חכמים שלא ילמד את בתו תורה, מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת להתלמד והן מוציאין דברי תורה
לדברי הבאי לפי עניות דעתן: אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו לימדה תפלות. במה דברים אמורים
בתורה שבעל פה אבל תורה שבכתב לא ילמד אותה לכתחלה ואם למדה אינו כמלמדה תפלות” עכ’ל
ע’ חיד’א בשו’ת טוב עין ס’ ד’ קשה על הרמב’ם איך פסק כרבי אליעזר לכאורה ידוע דאין הלכה כרבי אליעזר
דשמותי הוא וקפסיק ותני דאין הלכה כרבי אליעזר אפילו לנגד תלמידו? ועוד דמצינו בעירובין נג. דברוריא אשת ר’
מאיר בשטה בההוא תלמידא ודרשה פסוק, ובפסחים סב. אמרו דברוריא גמרא תלת מאה שמעתא ביומא דסיתוא
מתלת מאה רבוותא ואם הלכה כרבי אליעזא איך רבי חנניה בן תרדיון אביה ותלתמאה רבוואתא מלמדיה עברו
יחדיו והיו מלמדין אותה תורה שבעל פה? וע’ש דמתרץ דמתחילה סברי דאין הלכה כרבי אליעזר והיו מלמדין
תורה שבעל פה לבנות וברויא בכללן. אמנם אחר מעשה דברוריא 2 הסכימו דהלכה כרבי אליעזר. אולם, החיד’א
דחה תירוצו וקשה דאפשר למעשה הלכה לא כר’ אליעזר ומשום חד מעשה של ברוריה לא גזרינן ולקבוע הלכה על
זה. וע’ חיד’א קשה מהיכן ידע הרמב’ם לחלק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה. וע’ חיד’א דלרמב’ם למדנו
ממאמר דר’ יהושע ד’רוצה אשה בקב ותפלות’ דאסור אפילו תורה שבכתב. ולרבי אליעזרדמלמדה תיפלות זו רק
איירי על תורה שבעל פה. ונראה דיש מחלוקת בין רש’י להרמב’ם בפירוש תפלות ע’ רש’י סבר “שנכנס ערמה
בקרבה ועושה דברי זנות בהצנע”. ורמב’ם קשה על זה דאם כן איך למדן לברוריא, ולכן מפרש תיפלות לומר
שאינה מכוונת ללמוד אלא מוציאה דברי תורה לדברי הבאי. אולם ברוריה שהכירו בה שכוונתה ללמוד לבה וגדל
שכלה, לכן למדוה. ובאמת פסק רמב’ם כר’ יהושע דאפילו תורה שבכתב אסור לכתחילה אבל מותר בדיעבד ואינה
כמלמדה תיפלות. נמצא לחיד’א דאם מכירים באשה שכוונתה ללמוד בכל לבה וגדל שכלה, אז מותר לאביה
ולאחרים ללמדה.
ע’ ט’ז יו’ד רמ’ו סק’ד שלמד מהקהל כשהמלך היה לומד מספר משנה תורה ומפרש הפשט בפשטות, שנראה מזה
שפשטות תורה שבכתב מותר ללמדן לנשים לכתכילה, וזו פשט “נשים לשמוע”. והא ד”אנשים ללמוד” זו יותר
עמוק מפשט פשוט, והוי פרוש דברי תורה בדרך התחכמות והבנה. ומיוסד על האי ט’ז הסמיך המנהג ללמד
. לנשים פשוטי הדברים של תורה שבכתב בכל יום. וע’ כזה בשו’ת שואל ומשיב 3
ע’ שו’ע הרב הל’ ת’ת וז’ל ” ומ’מ גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן כמו דיני נדה וטבילה
ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם כל מצות עשה שאין הזמן גרמא וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים
שהן מוזהרות בהן כאנשים”
ע’ ספר הסידים 4 וז’ל חייב אדםם ללמוד לבנותיו המצות כגון פסקי הלכות, ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה
כאלו מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצות וסודי התורה אין מלמדין לאשה ולקטן, אבל הלכות מצות
ילמד לה שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור שבת, וכן כל מצות כדי לעשות להזהר במצות.
ע’ רש’י ע’ז יח: ד’ה ואיכא דאמרי – שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים )קדושין דף פ:( נשים דעתן קלות הן עלייהו,
ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם, וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית,
2וכשנודע לה חנקה עצמה, וערק רבי מאיר מחמת כסופא.
3 מהדו’ד ח’ג ס’ מ’א
4 שי’ג
ע’ ספר מאזנים למשפט דבזמנינו מותר ללמדן תורה שבכתב וגם תורה שבעל פה וע’ש בתו’ד וז’ל “והיפך מזה
בזמנינו, כל מי שאינו מלמד את בתו דעת ד’ ותוכן יהודי מקורי שישמשו כתריס בפני השפעת הרחוב, הרי הוא
מלמדה מילא את אותה התיפלות הממלאה עתה את חיי הרחוב”
ע’ ליקוטי הלכות על סוטה מבעל ה’חפץ חיים’ זצ’ל וז’ל ” ונראה דכל זה דוקא בזמנים שלפנינו שכל אחד היה דר
במקום אבותיו וקבלת האבות היה חזק מאוד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו אבותיו וכמאמר הכתוב
שאל אביך ויגדך בזה היינו יכולים לומר שלא תלמוד תורה ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים. אבל כעת בעו’ה
שקבלת האבות נתרופף מאוד מאוד וגם מצוי שאינו דר במקום אבותיו כלל ובפרט אותן שמרגילין עצמן ללמוד
כתב ולשון העמים בודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז’ל כגון מסכת אבות וספר מנורת
המאור וכדומה כדי שיתאמת אצלם ענין אמונתינו הקדושה דאל’ה עלול שיסורו לגמרי מדרך ד’ ויעברו על כל יסודי
הדת ח’ו” עכ’ל – משמע מדבריו שזו הוי היתר של הוראת שעה.
ע’ אג’מ יו’ד ח’ג ס’ פ’ז – שפסק בענין לימוד משניות לבנות, דב’בית יעקב’ אין ללמדן לבנות משניות כי זה תיפלות
להן, אלא רק פרקי אבות משום שהוא עניני מוסר והנהגות טובות יש ללמדם בהסבר לעוררן לאהבת תורה ולמדות
טובות.
ע’ תורה תמימה דברים י’א הע’ מ’ח וז’ל תו’ד “ויסוד כל הדברים האלה הוא עפ’י יסוד טבעי אחד שבתכונת הנשים
דדעתן קלות… ולכן אין ביכולתן להעמיק חקר בדעת תקיפה ולבא עג עומק כוונת התורה,ואפשר שתעבור בדעתה
על דעת התורה וממילא גם תעשה מדחה. והא דאמרינן )נדה מה:( דבינה יתירה נתן הקב’ה באשה יותר מבאיש.
ע’ דיש חילוק בין דעת ובין בינה הדעת יונח על המושכלות הראשונות שתופס מוח כל איש תיכף לשמיעה, והבינה
היא הרעיון הבא לאחר התפיסה העיונית בישוב עומק ובזמן מרובה, ובכח רעיון כזה להבין דבר מתוך דבר
ולהמציא חריצות ושכל דק, ולכן אע’פ שהנשים יש להן כח בבינה יתירה אבל דעתן בתפיסת דבר במושכל ראשון
קלה היא בלא יסוד נאמן. וכתבו עוד חוקרי הנפש, דמי שיש לולב חרוץ ושכל חד ההוא צריך יותר להזהר שלא
להתרחק מנקודת האמת, יען כי אחרי שכח הבינה היינו כח החריצות גדול ממדת השכל הפשוט אפשר לו להעמיק
חקר ולבנות בנינים על יסוד רעוע וחלוש, וזה מורגש בחוש, וזו היא כונת המאמר באבות אם אין דעת אין בינה,
כלומר אם אין דעת חזקה אז גם הבינה שבו אינה נאמנית ויסודית, וכמבואר. אמור מעתה, דאחרי שהנשים דעתן
קלות, היינו שהמושכלות הראשונות שלהן אינן ביסוד נכון ונאמן לכן אפשר להן ע’פ כח הבינה היתירה שלהן, היינו
כח החריצות ושכל הדק, להרחיב דעות נפסדות וכוזבות, וממילא לעולם לא יכוונו דעתן. ורק לענין הוי מעלת
הבינה מעלה להן, שכח בינתן מתפתח קודם בזמן לבינת הגברים, ולכן לענין תענית ולענין נדרים ומקדשין קיי’ל
שבת י’ב שנה ויום אחד דינה כזכר בן י’ג שנה. אך אמנם גם ע’פ מעלה זו יתבאר הענין מה שדעתן קלות דכמו בכל
הגידולים ופירת וצמחים שכל מה שיתבשלו במוקדם הזמן הם קלים ונוחים להתקלקל מהר מאשר אלה שיתבשלו
באחור הזמן, ולכן עלולה האשה שבכרה בינתה קודם שתהא דעתה קלה, ואין להאריך עוד.”
וע’ש בתו’ת שהעתיק משו’ת מעין גנים לר’ שמואל הרקוולטי במכתב לאשה חכמה אחת בנדון היתר ת’ת לנשים
וז’ל ” ומאמר חכמינו כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות, אולי נאמר כשהאב מלמדה בקטנותה שגם
במעלליה תתנכר אם זך ואם ישר פעלה, דודאי כי האי גונא איכא למיחש שרוב הנשים דעתן קלות מבלות זמנן
בדברי הבאי וכרובן כן חטאו מקוצר רוח, אמנם הנשים אשר נדב לבן אותנה לקרבה אל המלאכה מלאכת ה’ מצד
בחירתן בטוב במה שהוא טוב, הן הנה תעלינה בהר ה’ תשכונה במקום קדשו כי נשי מופת הנה, ועל חכמי דורן
לאדרן להדרן לסדרן לחזק ידיהן לאמץ זרועותיהן וכו’ , עשי והצליחי ומן השמים יסייעוך” עכ’ל
בענין חיוב נשים בברכות התורה
ע’ פסוק דברים לב/ג כי שם ה’ אקרא הבו גודל וגו’ וע’ ברכות כא. דחז’ל למד מזה דיש מצות עשה לברך ברכת
התורה לפניה.
ע’ שו’ע או’ח ס’ מ’ז וז’ל “נשים מברכות ברכת התורה” וע’ ביאור הלכה דהבית יוסף ומג’א מפרש “דהא חייבת
ללמוד דינין שלהן ועוד דחיבת לומר פרשת הקרבנות כמו שחיבת בתפלה א’כ קאי הברכה ע’ז. וע’ פרי מגדים
דלפ’ז יכולה להוציא בברכת התורה את האיש. אולם ע’ הגר’א חולק על זה ומבואר דהטעם שנשים מברכות הוא
דאף דפטירי מתורה מכל מקום יכולות לברך ןלומר “וצונו” דלא גריעא מכל מצות עשה שהזמן גרמא דקימא לן
דיכולות לברך עליהן. ולפ’ז אין יכולות להוציא את האיש.
ע’ חקרי לב או’ח ס’ י’ בסו’ד דכיון שרבינו תם מודה דאסור לנשים לברך ברכת התורה אין על מה לסמוךלברך
ברכת התורה.
ע’ שו’ת פרי השדה ח’א ס’ ל’א שחפש ללמוד זכות על אותן נשים שלא מברכין ברכת התורה, דלכאורה אפילו
בברכת המזון שנשים גם מברכין, אומרים “על תורתך שלמדתנו” ואע’ג שאין להן עול תורה עדיין חייבות במצוות
וצריכים ללמוד דינים השייכים להם, ומסיק דמעיקר הדין אין לזוז מפסק המחבר שפסק בלא חולק דנשים חייבות
בברכת התורה” וע’ חיד’א 5 שכתב לחזק המנהג הנשים לברך ברכת התורה. וע’ לבוש 6 פסק וז’ל נשים חייבות
לברך ברכת התורה”.
ע’ גרי’ז על הרמב’ם 7 בשם אביו הגר’ח זצ’ל דבבה’ת אין הברכה על קיום המצוה של ת’ת, רק דהוא דין בפ’ע
דתורה בעי ברכה….ונשים פטורות רק מהמצוה של ת’ת, אבל אינן מופקעות מעצם החפצא של ת’ת 8 ולימודם הוי
בכלל לימוד תורה, ושפיר יש להם לברך על לימודם!
צ’ב אי דין שאסור בדברי תורה כנגד ערוה )סימן ע’ד ע’ה( הוי דוקא לגברים או אם הוא הדין לנשים
כשלמדם??
ע’ שו’ת יוסף אומץ ס’ ס’ז; ע’ חסד לאלפים ס’ מ’ז סע’ ג’ 5
מ’ז;י’ד 6
הל’ ברכות יא/טז 7
וכמבואר לעיל בדבריו דיש חילוק בין גברא של מצוה היינו הקיום מצות תלמוד תורה וחפצא של מצוה דהיינו עצם הלימוד
עיי’ש 8

Advertisements